השגת תוצאות אופטימליות באמצעות קרינת UV: ההבדל של 0.5%
רוב נורות UV המבוססות על כספית הן “די טובות”. הן מפיקות את הקרינה הנדרשת לתהליך הפוטופולימריזציה, אך עוצמת הקרינה יכולה להשתנות באופן משמעותי. השקענו זמן רב במחקר ופיתוח כדי להפחית את השינויים האלה, ולהגיע לרמת עוצמת קרינה של 0.5% בלבד.
למה להתאמץ? כי “די טוב” פירושו בדרך כלל שיש לנו בעיות עם משטחים שלא עברו תהליך הקירור כראוי, או משטחים שנפגעו מהקרינה. זו בעיה שאף אחד לא רוצה להתמודד איתה.
הסוד נמצא ברמת הדיוק
הכל תלוי בלחץ הגז וברמת הטוהר של הכספית שנמצאת בתוך הנורה. אם רמת הטוהר לא מדויקת, עוצמת הקרינה תשתנה.
כדי לפתור בעיה זו, הגדלנו את רמת הדיוק של הנורות. שינינו את עובי קירות הקוורץ ואת הרכב הגז שנמצא בתוך הנורה. התוצאה? קרינת UV מגיעה באופן אחיד לאורך כל הנורה.
לא יהיו יותר אזורים שבהם הקרינה לא מגיעה – רק קירור אחיד, בכל פעם.
הקושי: החום
אנו משתמשים בקוורץ בעל טוהר גבוה, כדי שהזכוכית לא תספוג את קרינת UV. כמו כן, עיצבנו את האלקטרודות כך שלא יהיה ספאטרינג, מה שמונע מהזכוכית להיפגע ומונע את כיבוי הנורה מוקדם מדי.
אך יש חיסרון: רמת הצפיפות הגבוהה של הקרינה יוצרת הרבה חום. כשאנו מרכזים אנרגיה כזו, הנורה נהיית חמה מאוד. אי אפשר להשתמש בנורות האלה במערכות עם מאווררים לא יעילים או צינורות מים מלוכלכים. אם הקירור לא יכול להתמודד עם החום, הקוורץ ייפגע וחיי הנורה יקצרו. חשוב לשמור על הנורה קרה, כדי שתפעל כראוי.
התאמה לשימוש בשטח
נורות אלה נועדו להיות תחליף קל להתקנה. השקענו הרבה זמן בהתאמתן, כי דליפת אור מהקצוות גורמת לבזבוז אנרגיה. בנוסף, כשהנורות מותקנות כראווי, אין צורך לדאוג לבעיות כמו קצרים או הפסקות באספקת החשמל. עבור המהנדסים, זה אומר שזמני הקירור יהיו צפויים. יהיו פחות חלקים פגומים, פחות בזבוז, ותהיה תהליך ייצור חלק יותר.